“טיפול בשיבארי” – מיתוס או אמת

סוגי טיפולים

פעילויות המשמשות לעיתים במסגרת של טיפולים הם למשל שיחה, משחקים בצעצועים או אמנות. אלו אינם טיפוליים בהגדרתם, עם זאת לעיתים בוחרים מטפלים להשתמש בהם במסגרת טיפולית. לקהילת המטפלים ניסיון קולקטיבי בפרקטיקות אלו (ונוספות) כך שידועים היתרונות, חסרונות, תופעות הלוואי, סכנות הטיפול וכדומה. שיבארי הוא מכלול של טכניקות קשירה, קינבאקו (Kinbaku 緊縛) כפי שהוזכר במאמר אחר מתייחס לדרך בה נעשית הקשירה על בני אדם וכיצד היא משפיעה באופן רגשי. לכאורה יכול שיבארי לשמש בטיפול בדיוק כמו כל פעילות אחרת אך אין לגביו ניסיון קולקטיבי ולא ידועות חסרונות, תופעות הלוואי, סכנות וכדומה.

מטפל שעבר הכשרה מסודרת יודע לאבחן את הבעיה ולטפל בהתאם לבעיה המאובחנת, מודע כי במצבים בהם האבחנה שגויה הגורם האמיתי לא מקבל מענה טיפולי והוא עלול להחמיר מצבו של האדם וכי טיפול שגוי יכול לגרום לנזק. לכן אם יומלץ טיפול בעזרת שיבארי לטעמי יש לוודא כי הממליץ הוא מטפל מוסמך, מכיר את השיבארי על בוריו, מבין השלכות האפשריות ומציגם למטופל נאותה.

טיפולים אלטרנטיביים הם כינוי לקשת רחבה של טיפולים חסרי ביסוס מדעי. טיפולים אלה אינם כלולים במסגרת הרפואה הקונבנציונלית המודרנית ומגיעים לרוב מאנשים שאינם בעלי הכשרה רפואית מקובלת. ניתן להכליל “טיפול בשיבארי” במסגרת טיפולים אלו. אינני מוצא פסול בטיפולים אלטרנטיביים אך לדעתי יש לאבחן תחילה את הבעיה בצורה מסודרת על ידי מטפל מוסמך ולהיוועץ בו לגבי הטיפול האלטרנטיבי שעומד על הפרק. כמו כן כדאי לוודא כי המטפל האלטרנטיבי מכיר את הסכנות בטיפול המומלץ ומבסס המלצתו על נתונים מבוססים.

טיפול עצמי הוא כל פעולה שאדם עושה למען בריאות הגוף והנפש של עצמו. טיפול שכזה כולל תחומים כמו תזונה, ניקיון, קנייה או תיקון של ביגוד, פעילות גופנית הנעשית כדי לשמור על כושר גופני (להבדיל מספורט למטרות הנאה או פרנסה) וכדומה. “טיפול בשיבארי” יכול להיכלל גם תחת סעיף זה.

בעצם שיבארי אינו טיפול אלא מכלול של טכניקות קשירה, לא קיים “מטפל מוסמך בשיבארי” ואין הכרה ממסדית בטיפול שכזה. למיטב ידיעתי מטפלים מוסמכים אינם מפנים מטופלים להיקשר כחלק מטיפול. אם כתוצאה מפעילות שיבארי מרגיש אדם באופן אישי הקלה על מכאוביו הפיזיים או הנפשיים, יכול אדם לבחור עצמו לעסוק בפעילות שכזאת ויהיה זה כפי שיעסוק בכל פעילות שהיא, למשל ספורט אתגרי, אפית עוגות, טיולים בטבע וכדומה.

אפקטים רגשיים בשיבארי

האפקטים הרגשיים רבים יכולים להיווצר אצל נקשרות ונקשרים, למשל: התמסרות, שחרור רגשי/פיזי המורגש גם ברפיון שרירים, צורך להיות מובל, לאפשר לאדם האחר לכוון, בושה, זמן איכות של נקשר עם עצמו שלא מתאפשר בחיים הרגילים, התמודדות עם עצם היותו קשור, התמודדות עם בושה, מדיטציה, חיבור רגשי, רצון לרצות, העצמה של תחושות מיניות שונות וכדומה. תחושות אלו ותחושות רבות נוספות, המעורבבות אחת בשנייה – צפות ועולת אצל הנקשר תוך כדי הקשירה גם אם הקושר לא כיוון או ניסה להעצים תחושות ספציפיות. לעיתים שילוב של תחושות אלו מתפרשות באופנים רבים בין היתר כרוחניות, קתרזיס או הזדככות וטיהור.

למיטב ידיעתי לא קיים מטפל מוסמך המפנה מטופלים ל”טיפול בשיבארי”, ואם היה אחד כזה היה עליו להכיר היטב את הטכניקות השונות, האפקטים הרגשיים הנלווים, ולהתאים את הנ”ל לצורכי המטופל. לא יהיה זה אחראי להציע “טיפול בשיבארי” לאור המגוון הנרחב של האפקטים הרגשיים. מאידך אדם המעוניין להתמודד עם למשל – חוסר אונים או בושה, יכול לבקש מקושר להעניק לו חוויה שכזאת באמצעות שיבארי, חשוב לאזכר כי במקרה שכזה לא תהיה לקושר אחריות של מטפל, ואם הנקשר יראה בכך טיפול תהיה זאת פרשנות אישית ובלתי מחייבת. כמו כן, לדעתי, לא אחראי לקשור אדם מתוך מצוקתו ואני באופן אישי נמנע מכך.

יחסי מטפל מטופל

בשיבארי מתפתחים יחסי קירבה ואינטימיות, קשרים חברתיים, קשר אמיץ בין קושר ונקשרת, ידידות, משיכה, אהבה, זוגיות, גירוי מיני גם אם לא סקס מלא, ולעיתים גם יחסי שליטה. לאור הנ”ל אם היה “טיפול בשיבארי” הרי שהיינו מצפים לקוד אתי המגדיר את זמן הטיפול וגבולות הקשר בדומה לקוד האתי של טיפול באמנות, ומתוכו אצטט:

  1. על המטפל באמצעות אמנויות להיות מודע ולהבחין היטב בין גילויי מיניות, יחסי קירבה ומגע (פיזי ורגשי) התורמים להתפתחות האישית, לתהליך הטיפולי ולקשר עם המטופל ובין ניצול לרעה של יחסי הקרבה והארוטיקה.
  2. התייחסות למיניות:
    • על המטפל באמצעות אמנויות להימנע מליצור קשר מיני מכל סוג שהוא עם מטופל או עם מודרך.
    • על המטפל באמצעות אמנויות להימנע ממעורבות בפעילות ארוטית כלשהי עם מטופל או עם מודרך.
    • על המטפל באמצעות אמנויות להימנע מלפשוט בגדים בנוכחות מטופל או מודרך.
    • על המטפל באמצעות אמנויות להימנע מלהתיר למטופל או למודרך  לפשוט את בגדיו מעבר לנחוץ לקיום הטיפול.
    • על המטפל באמצעות אמנויות להימנע מליצור קשר מיני עם מטופל במשך לפחות שנתיים מהמועד שבו הסתיים הטיפול בו.
  3. על המטפל באמצעות אמנויות לנהוג בזהירות ולמנוע קירבה לא מתאימה שנוצרת בגלל פרשנות מוטעית המעוותת את הצורך בקרבה.
  4. התייחסות למגע (פיזי):
    • על המטפל באמצעות אמנויות להכיר במצבים שבהם נדרשים קירבה ומגע לטובת המטופל, כאשר הם נוצרים בזהירות ותוך שמירה קפדנית על גבולות, ובין מצבים שבהם קירבה ומגע אינם חיוניים.
    • בתחומים שהמגע הוא חלק בלתי נפרד מהשפה הטיפולית (כגון בדרמה ובתנועה) על המטפל להביא זאת מראש לידיעת המטופל ולהגדיר את אופי המגע בחוזה הטיפולי.
  5. התייחסות לאינטימיות: על המטפל באמצעות אמנויות להכיר בכוח הבונה של האינטימיות הנוצרת בתהליכי היצירה והבעה ובמהלך הקשר הטיפולי, ובין שימוש לרעה באינטימיות העלול לבלבל ולטשטש את הגבולות.

סיכום

שיבארי אינו פרקטיקה מוכרת לצורכי טיפול, אין לגביו ניסיון קולקטיבי כטיפול ועדיין לא ידועות חסרונות, תופעות לוואי, סכנות וכדומה באספקט הטיפולי. מטפלים אלטרנטיביים המציגים עצמם כמטפלים בשיבארי אינם בהכרח בעלי ידע רלוונטי בטיפול או בשיבארי, ואינם בהכרח מודעים לסכנות ותופעות הלוואי הקליניות. בחירה של אדם לבצע פעילות שיבארי מתוך תחושה אישית כי פעילות זאת מביאה מזור למכאוביו לגיטימית. אפקטים רגשיים רבים ומורכבים נוצרים בשיבארי כך שקשה להביא את האפקט הרצוי לעומת האפקט שעלול לגרום לנזק. יחסי קירבה ואינטימיות הנוצרים בשיבארי עומדים בניגוד לכל קוד אתי מקובל במסגרת טיפולית. בעצם “טיפול בשיבארי” עשוי להיות מקביל ל”טיפול בהצלפות” וכדומה.

אם אדם מעוניין להיקשר על מנת להתמודד עם פחדים וחששות, אין זה טיפול אלא התמודדות אישית כפי שהיה מתמודד עם למשל פחד בקפיצת בנג’י או למשל בושה בביקור בחוף נודיסטים. אם קושר מציג עצמו כ”מטפל בשיבארי” הייתי מצפה שלא יהיו יחסים אישיים מכל סוג שהוא לרבות ידידות, חברות, יחסי מרות, מגע מיני או כל מגע מעבר למינימום ההכרחי להנחת חבלים, שהטיפול יהיה תחום בזמן ושתינתן בעבורו תמורה. לטעמי האישי במקרים שאין הדבר כך ככל הנראה מעוניין הקושר בצרכיו האישיים (לקשור) תחת עילה של “טיפול” (למשל התמודדות עם פחד). גם אם הוא מטפל מוסמך, לא יתכן טיפול במסגרת יחסי שליטה שכן המטפל מעורב רגשית ואדם שמציג עצמו שכזה ככל הנראה מגיע מתוך האינטרס האישי שלו תוך כדי ניצול ציני של צורך של אדם אחר.