קולר מחבלים

* למען הסר ספק – לא בוצע חנק במהלך הפעילות.

קולר מחבלים זה היה. חיוך נבוך לכמה רגעים, מנסה להתעלם מתחושת המבוכה. בשתי תנועות חדות החבל ננעל והודק לצווארי סיפק באופן מושלם את הרצון שלי להיות עם הקולר הכי יפה בחדר. עכשיו אני לא רק קשורה אלא גם חנוקה.

חסרת יכולת לזוז, חסרת יכולת לנשום כרצוני… ועפתי למקום אחר.

שתי דחיפות קלות, היד עוד מהדקת את הקולר היצירתי ואני כבר בחדר הזה, לא פה, לא שם .. איפשהו. מנסה לחפש את עצמי ללא הצלחה.

העיניים שלי נעצמות, הגוף מובל בכניעה והוא נענה לכל רצונות החבל.

הרגליים שלי זזות ואני לא יודעת למה, אני מורידה את הראש, יושבת על ארבע והכל בעיניים עצומות בלי להבין למה. אני מתקרבת, מתקפלת, יושבת וכלום לא בשליטתי.

אני מסיימת עם הראש בין או על הרגליים – כבר לא זוכרת. הקולר שוחרר ממני והחזיר את פעימות הלב לקצב הקבוע. מקבלת כמה ליטופים וחיבוק מספק.

אחרי הכל למעשה… ועוד מהדהדים בי גלים של תשוקה, שלווה, רוגע.