איך מתנסים בקשירה ואיך בוחרים קושר מתאים

צפית בתמונות, קראת קצת רקע על קשירות שיבארי וקינבאקו, הדברים עדיין לא באמת מסודרים בראש אבל זה מדליק אותך, את מדמיינת עצמך בתוך החבלים ומרגישה שאולי זה יתאים לך. אחת מדמיינת עצמה קשורה למיטה, האחרת מדמיינת עצמה “עקודה” מלופפת כולה בחבלים כאשר היא רואה את המבט המיוסר של אחת הנקשרות בתמונה, אחרת נמשכת יותר לסספנשן (תלייה באמצעות חבלים). התמונות ברשת מבלבלות ולא ממש ברורות, חלקן בעירום, באחרות עירום חלקי או מרומז, ואחרות נראות יותר אקרובטיות. כל זה מעלה אצלך שאלות רבות, למשל “איך לעזזל קושרים ככה”, “למה קוראים לזה פעם שיבארי ופעם קינבאקו”, “זה אמיתי או הצגה, נערת גומי או אישה ממוצעת רגילה ועוד ועוד.

עכשיו את בדילמה – נגיד יקשרו אותי אבל מה אחרי זה – פשוט ישחררו? איך אתנסה, עם מי, מתי, היכן, איך אסביר מה מתאים לי ומה לא, מה בכלל הגבולות שלי – האם אעמוד בזה? מה אני צריכה לספר / לבקש מהקושר, אני מתביישת… מה אם הקושר יעשה לי משהו שלא חשבתי עליו וזה לא מתאים לי? האם אני חייבת להיקשר בעירום? איך זה משתלב עם קשר רגשי, אולי זוגיות, אולי מיני ואולי לא? איך נכנסת שליטה בתוך כל זה? מה ההבדל בין קושר אחד לקושר אחר למעט חיבור אישי? האם הקושר שלי חייב להיות האדון שלי? למה קוראים לזה שיבארי או קינבאקו ומה ההבדל בין כל אלו לפשוט “קשירה” או קשירה למיטה?… יותר מידי שאלות וחוסר ודאות. מאיפה מתחילים?

קינבאקו, שיבארי ובונדג’ מערבי

תהום פעורה בין קשירה מערבית כגון קשירה למיטה נגיד למטרות סקס, ריסון והגבלה – לעומת קינבאקו. קינבאקו ושיבארי משתמעים פעמים רבות כמילים נרדפות אך לא כך הדבר. המילה “שיבארי” ביפנית היא פשוט “לקשור” בעוד ש”קינבאקו” מתייחס ל-כיצד למלא את הקשירה. למשל אם נעשה רק שיבארי אז הבחורה תעמוד ותחכה בשקט עד שנסיים – תשתעמם. אז נוכל לצלם תמונות יפות או להצליף בה ושאר הדברים החביבים עליכם ואז נשחרר. בקינבאקו לעומת זאת במהלך הקשירה הבחורה תעבור חוויה רגשית, החוויה תועצם במהלך הקשירה לרבות השחרור. בגדול זה הוא ההבדל בין “שיבארי” ל “קינבאקו” ובעצם בונדג’ מערבי הוא כמו שיבארי רק בטכניקות ובאמצעים באוריינטציה מערבית. למעשה הבלבול או הדמיון בין המונחים “שיבארי” ו”קינבאקו” אינו רק תאורתי אלא גם מעשי. למשל לא ברור מתמונה אם היא תוצאה קינבאקו או שיבארי שכן התוצאה הוויזואלית אינה מלמדת בהכרח על התהליך שהתרחש במהלך הקשירה. גם וידאו יכול להיות מבויים כך שיתפרש כקינבאקו כאשר הוא בעצם שיבארי. בסופו של דבר נדרשים ניסיון ומיומנות על מנת להבדיל. גם כאשר קושר מיומן עושה קינבאקו, כאשר המיקוד שלו מוסת מהבחורה אל הטכניקה (או להפרעות אחרות) הקינבאקו הופך לשיבארי ולהיפך.

בקינבאקו הקושר אמור לייצר קשר רגשי ומעניק חוויה טובה, נעימה ועוצמתית. הקשירה היא הסשן עצמו בניגוד לבונדג’ מערבי או שיבארי בהם הקשירה היא רק הליך ריסון מקדים לסשן עצמו. בקינבאקו במהלך הקשירה עצמה בדרך כלל אין סקס אלא חוויה רגשית וחושית, אפילו מדיטטיבית, כאשר התחושות והתוצרים בקינבאקו הם של יופי, ארוטיות ואצילות. כאב או בושה בקינבאקו הם תוצאה של צרכי הנקשרת ברגע נתון ואם יעשה בהם שימוש יהיה זה על מנת להעצים את אינטנסיביות החוויה. כנ”ל לגבי תלייה מחבלים או בהגייה המקובלת “סספנשן”. בעצם יכולת הקושר לקרוא את הנקשרת מתוך רצון אמיתי וכנה להעניק חוויה. קושר רגיש ומיומן ידע להתקדם בשלבים ולכן רוב השאלות מהסוג של “האם אעמוד בזה, מיני או שלא מיני, עם או בלי שליטה וכדומה) הופכות למיותרות וחסרות משמעות שכן קושר ראוי ידע לתת לך בדיוק מה שאת צריכה כאשר תמיד מתאפשר לך לעצור. כמובן שאם יש לך גבולות או מגבלות מיוחדות ראוי לציין זאת מבעוד מעוד אבל קושר רגיש ידע גם ידע לתקשר אתך תוך כדי הקשירה על מנת לוודא שהדברים נעשים באופן ראוי.

האספקט האירוטי / מיני: יכול להיות ויכול שלא להיות אספקט מיני, זה תלוי מאוד ברצונות וצורכי המשתתפים. יש הנקשרים בעירום אך אני באופן אישי מעדיף לקשור כאשר הנקשרת לבושה, מה שמאפשר לי לחשוף חלקים מגופה בהתאם לצרכיה בזמן הקשירה. שיטה זאת מאפשרת לי לשחק ברגשות שונים למשל בושה, השלמה או שיתוף העולם החיצוני עם עולמך הפנימי. יש נשים שהתחושות הרגשיות בקינבאקו מתבטאות אצלן גם בגירוי מיני ואפילו שאין מגע כלשהו באברי המין. בהתאם לתחושתך בזמן הקינבאקו ירגיש קושר מיומן אם לחשוף, עד כמה לחשוף, אם לגעת באיבר המין שלך או שלא.

ומה אם יעשו בי דברים שאני לא רוצה או/א לא אוהבת

בגדול הייתי אומר – תלוי מה. נקשרת צריכה להבין שכאשר אדם מלפף עליה חבלים הוא חייב לגעת בגופה היכן שמונחים החבלים כדי להרגיש שזה המיקום הנכון והמתחים הנכונים. אין דבר כזה “מגע מינימלי להנחת חבלים”, אי אפשר לקשור יד בלי לגעת ביד, אי אפשר להניח חבל מעל הציצים בלי להרגיש היכן הציצים. מגע הקושר לא צריך להיות מתוך “חרמנות” או “סוטה” אלא פשוט להעביר את היד היכן שעובר / יעבור החבל. אם מגע שכזה לא מתאים לך אז את לא צריכה להיקשר. אם מגע שכזה מתאים לך בסיטואציות מסוימות או/ו עם אנשים מסוימים – ודאי שהתנאים מתקיימים. כאשר הקושר מלפף את החבלים הוא יכול וצריך לעצור, להסתכל עליך, לתקשר איתך, להבין לליבך, להרגיש את תחושותיך ובהתאם לאלו להבין כיצד להמשיך. אם קושר רוצה לגעת בך או לעשות בך דברים שהם מעבר לאמור (חבטה, הצלפה, החדרת אצבעות וכדומה), אם זאת קשירה ראשונה שלכם – נהוג ומקובל לשאול אם את מעוניינת בכך, אם כבר עשיתם דברים כאלו בעבר אתם כבר יודעים שזה בסדר.

אם קושר בכל זאת נגיד יחבוט בך או יגע לך באברים אינטימיים בצורה מכוונת ולא לצורך העברת חבלים – מבלי לוודא איתך שזה בסדר. קודם כל חשוב שתדעי שאת תמיד יכולה להגיד לו להפסיק ולבקש שישחרר אותך. אם הוא יתווכח או יעשה משחקים וזה לא מתאים לך, תההי מאוד אסטרטיבית ואל תשאירי לו ברירות. רוב הקושרים ישחררו אותך בלי לעשות בעיות. ונגיד קושר נגע לך בציצי בצורה שלא אהבת – תגידי לו, אבל פרופורציות, זה לא סוף העולם, זה לא שהוא לקח מספריים וגזר לך פיטמה. קורה שיש אי הבנה, מדברים על זה, מבינים שזה לא הרגיש לך נעים וסוגרים שבעתיד זה לא יעשה.

 מה אם קשירה מרגישה הדוקה מידי, עוצרת דם ועוד

אם את מרגישה עצירת דם או תחושה לא נעימה אחרת – חובתך ליידע את הקושר. מנוסה ככל שיהיה הוא לא יכול להרגיש את הגוף שלך במקומך ואת לא יכולה לצפות שהוא ישים לב להכל תמיד. אם את מרגישה לא נוח – תגידי. אם קושר מזלזל בבקשתך תדרשי שישחרר אותך מייד. אם קושר מסתכל ומזיז את החבלים או משנה משהו אחר שגורם לך להרגיש נוח – אז אפשר להמשיך. קושר הגיוני ידע לשים לב לזה בפעם הבאה בעצמו. אם קושר עושה עצמו מסתכל ואומר לך “זה בסדר” – תדרשי שישחרר אותך ואל תקשרי איתו לעולם.

מומלץ לקרוא עוד בקטגורית הבטיחות תחת “מאמרים”.

איך לבחור קושר מתאים

אם קראת עד כאן ואת עדיין סקרנית הרי שתרצי לשאול עצמך –איך בוחרים קושר, מישהו שגם ידע את כל אלו וגם תתחברי אליו. ובכן, בכל הנוגע לקשירות את רוצה קושר מיומן שעבר הכשרה הולמת. קושר שלמשל למד מהאינטרנט או מחברים בדרך כלל לא מבין את כל אלו ברמה הולמות המאפשרת תקשורת נכונה עם הנקשרת, וגם עלול לגרום לנזקים בלתי הפיכים לרבות נכות זמנית / קבועה ואפילו מות. בניגוד למשל למשחקי שליטה במיטה לגביהם כל אחד יכול “להפוך עצמו לאדון”, לצעוק משהו כמו “על 4 כלבה” ושאר משחקים, בכל הנוגע לחבלים פוטנציאל הנזק משמעותי. רק קושרים מעטים למדו עם מאסטר ולקחו כמות משמעותית של שיעורים אישיים עד שהגיעו לרמה נאותה, רוב אלו שקוראים לעצמם קושרים למדו מחברים או מהאינטרנט. הנה ציטוט הלקוח מ: http://www.kinbakumania.com/en/ser-modelo-de-shibari

Unfortunately, nowadays, there are many rope enthusiasts that claim to know about Shibari/Kinbaku, but lack of the needed knowledge about safety and basic skills that protect the model. Keeping that in mind it’s crucial that you, as a model, or simply as a rope interested person, be always aware that you’re leaving your safety, your life and the possibility of any permanent injuries in hands of your rigger. Thus you should question yourself. Where did that rigger learn? Who is his sensei? Did he personally assist to any classes, workshops or whatever… ? Or did he just learn from Internet? You should keep in mind that those questions should be asked before any rope even touches your body.  You should also find the answers to those questions within a thinking of self respect and on behalf of your health, or even on behalf of your own life.   Ropes, as I’ve said many times, may seem innocent and harmless, but can surely provoke injuries that may last from a few hours, some days or your whole life.
בסופו של דבר, גם בטיחות בקינבאקו, גם תקשורת הולמת והבנת נפשה של הנקשרת וגם שימוש הולם באמצעים העומדים לרשות הקושר על מנת להעניק לך חוויה טובה – כל אלו נלמדים אינם אינטואיטיביים ויש ללמוד אותם. אדם חכם וכשרוני ככל שיהיה לא יכול להמציא בעצמו, גם לא מצפייה, את כל הישגי האנושות. לכן ודאי שאת מוסרת את גופך לקושר שיש לו את הידע המתאים. 

היזהרי מכל מיני אנשים שיספרו לך שהם קושרים כבר שנים אפילו שיראו לך תמונות יפות, שהשתתפו בסדנא או שלמדו עם איזה מאסטר. אגו מניע את רוב הקושרים הללו ואת לא רוצה שמישהו יתייחס אליך כאל “שפן ניסיונות” כאילו ייעודך הוא לאפשר לו לקשור מתוך האגו של עצמו. מאסטר של קינבאקו הוא בעצם סנסאי, הם מודעים היטב לכל הנ”ל ולכן כאשר יש תלמידים שהם מעריכים הם דואגים להעניק להם תעודה, מזכרת חתומה – לכתוב על התלמיד כמה מילים יפות וכדומה על מנת שנקשרות ידעו שאפשר לסמוך עליהם ועל מנת שקושרים המעוניינים ללמוד את הדברים בצורה מסודרת ידעו לפנות אליהם.

לא כל תלמיד שלמד עם סנסאי יקבל את הערכתו, יש קושרים שהלכו לפגוש מאסטר זה או אחר, לקחו כמה שיעורים אבל לא המשיכו. בין אם מפאת חוסר זמן, מחסור בכסף או חוסר עניין או חיבור עם המאסטר, זה לא כל כך משנה – הם לא הספיקו או הצליחו או שאינם מסוגלים להפנים את המהות אותה ביקש המאסטר להעביר להם ולכן ככל הנראה גם לא קיבלו את הערכתו. קושרים שכאלו יספרו לך שלמדו אצל המאסטר הזה והמאסטר ההוא, אבל כאשר תבקשי לראות תעודה הם ככל הנראה יראו לך מזכרות כלליות, למשל מיפן או מהסטודיו בו ביקרו, אבל לא יוכלו להראות הוכחה חד משמעית שקיבלו את הערכתו.

אותו הדבר לגבי קושרים שהשתתפו רק בסדנאות. מניסיון אישי כתלמיד אני יכול להעיד שכאשר השתתפתי בסדנאות עם קושרים נוספים חשבתי שקיבלתי ידע רב אך רק אחרי שלקחתי שיעורים אישיים הבנתי שמה שקיבלתי בסדנא היה מאוד כללי ולא ממוקד, כלומר נקודת פתיחה בלבד שאפשרה הצצה חטופה אל תוך עולם השיבארי. רק בשיעורים אישיים נכנסתי לעומקם של דברים כלומר אל הקינבאקו, ורק בשיעורים אישיים קיבלתי את הכלים שאפשרו לי להתפתח בזכות עצמי. כאשר אני מדריך, בשעה אחת עם תלמיד אישי אני מספיק לעשות הרבה יותר ממה שאני מספיק לעשות ב 4 שעות – גם מבחינה טכנית, גם מבחינה רגשית, וגם לעניין בטיחות והדרכים לאתר ולהימנע מנזקים פוטנציאליים. לכן כאשר קושר מספר לכן שהוא השתתף בסדנאות למשל בחו”ל ואומר שמות של קושרים מפורסמים, דעו שסך הכול הוא עמד ביחד עם כמה קושרים נוספים ושמע הסברים על קצה המזלג, ואחרי זה עשה משהו כאשר המדריך עבר בין הקושרים ותיקן כל אחד על קצה המזלג.

בסופו של דבר אני מציע לכל נקשרת המעוניינת להתנסות, גם לוודא שהקושר הוא בעל מיומנות הולמת וגם לצפות בו כאשר הוא קושר. מסיבות הם בדרך כלל מקום רע לעמוד על יכולת של אדם, התנאים האובייקטיביים – צפיפות, מוסיקה רועשת ותאורה לקויה – בדרך כלל אינם מאפשרים קינבאקו איכותי. מכאן שהמקום האופטימלי לצפות בקינבאקו היא במפגשי קשירות. כשאת צופה בקשירה זו או אחרת כדאי להתרשם לא רק מטכניקת הקשירה אלא מהחוויה שהקושר מעניק לנקשרת ומהרגש שמתהווה במהלך הקשירה. גם אם הקושר הזה “פירק לבחורה ההיא את הצורה” או “תלה אותה בצורה מאוד מפחידה” זה לא צריך להרתיע אותך, היא אדם אחר ויש לה צרכים שונים, את אדם בזכות עצמך והקושר, אם הוא רגיש ומיומן, ידע להרגיש אותך ולגשת אליך בצורה שמתאימה לך. אם צפית במישהו והתרגשת – חכי שיתפנה ואז תבקשי יפה.