כמה קשרים יש בשיבארי – מודרני, מסורתי, והשילוב בניהם

כמות סוגי הקשירות (להלן מבנים) והתנוחות האפשרויות עשויות לבלבל אנשים רבים, לכן נכתב מאמר זה לנסות ולעשות קצת סדר בבלגן.

בסיס השיבארי המודרני

בשיבארי המודרני יש 5 סוגים של קשירות (אם לא שחכתי משהו): אזיק, אזיקים, הצמדה של 2 גפיים אחת לשנייה לאורכם, טקטהקוטה המוכרת בשם TK (או גוטה), ועיקרון הקראדה לפיו קודם מעבירים חבל במרכז כלשהו ואז חוזרים אליו מהצדדים ליצירת מתח וצורות מעניינות. אדם ששולט בכל אלו שולט בעיקרי טכניקות השיבארי. יש טכניקות שונות לקשור את הנ”ל וההבדל ביניהן מתבטא בפרקטיות ואסתטיקה. זה לא המקום לעמוד על ההבדלים בין קינבאקו לשיבארי אבל בגדול ככל שהמבנה פשוט ופרקטי כך מתאפשר קינבאקו. קושר מיומן ידע למנף את תחושות הקינבאקו לקישוטים חד פעמיים על המבנים הפשוטים כך שהוא עשוי לעשות משהו מאוד מורכב ומסובך בלי לשים לב.

אני יכול להיזכר כעת בלפחות 5 שיטות שונות לקשירת אזיק ולפחות ב 4 שיטות לקשירת אזיקים, בלפחות 4 צורות שונות להצמיד גפיים, לפחות 5 מבנים שונים לחלוטין של TK (ובעוד לפחות 20 סיומות של חבל שלישי רביעי חמישי ועוד) ובעוד לפחות 5 סוגים שונים של קראדה. אני לא משתמש בכולם, אני יכול להסביר מדוע בזה כן ובזה לא ומתי. לפעמים בהתאם לסיטואציה אני שולף את הצורה שמתאימה ביותר להתנהגות של נקשרת ספציפית, או שלפעמים שמשנה דברים וכאילו ממציא דברים חדשים בספונטניות גמורה כי אני מרגיש שזה מה שנכון לעשות כעת. בעצם אם הסכמנו לצורך הדיון על 5 קשירות בסיסיות – לדעתי לא ממש משנה אם קושר מכיר את כל הווריאציות והמבנים האפשריים, כל זמן שהוא מכיר את המבנים הבסיסיים החשובים והוא שולט בהם. הכרות עם עוד מבנים ווריאציות זה תמיד נחמד כל זמן שמבינים אותם ביחס לבסיס, מבדילים בין עיקר ותפל, ומבינים מה בהם יסייע או יפריע לקינבאקו.

בגדול הייתי מצפה מקושר מיומן לפתח בעצמו את הווריאציות שלו בהתאם לסיטואציה נתונה אבל נודה בכך שהתמקדות בבסיס עלולה להוביל לקיבעון ולכן אולי כן כדאי להכיר לפחות מספר וריאציות נוספות שיעזרו לפתוח את הראש לאפשרויות. אבל כל דבר בזמנו: יש זמן להתקבע כחלק מהליך הלמידה, יש זמן לשבור את כל מה שלמדנו, ויש זמן לשלב בין השניים. מורה טוב תמיד יחסוך לכם הרבה מאוד זמן והתלבטויות, וידע מתי לבקש ממכם לעשות מה.

5 מבנים בסיסיים ואתם יודעים לקשור טוב על הקרקע, לסספנשן זה בדיוק אותו דבר פשוט על המבנים להיות מוצקים ועל הקושר להבין את אפיוניהם מול סוג הסספנשן והפרוגרשן. הבעיה היא שלכל סוג של סספנשן יש כל כך הרבה דברים שצריך לדבר עליהם ולכן זה משהו שצריך ללמוד בצורה מסודרת ותחת השגחה.

מסורת

לא סתם אנחנו משתמשים במונחים יפנים, אסתטיקה יפנית ושמות יפניים, שיבארי וקינבאקו הם מילים ביפנית. בעוד שבמערב אזקו אסירים בשלשלות ואזיקי פלדה, ביפן קשרו, לכן חבלים וקשרים משמעותיים בתרבות היפנית. הוג’וג’יטסו היא חלק ממסורת הסמוראים ועיקרה השתלטות על אדם וקשירתו תוך כדי קרב. אולי זה נשמע רומנטי אבל זה בדיוק כמו ששוטר קופץ על גנב, נותן לו כמה זפטות, מחשמל אותו ושם עליו אזיקים – חפשו סרטונים תחת השם hojojutsu ותראו שמדובר ב”אומנות לחימה” די אלימה, ברוטלית, במילים פשוטות – מכסחים את האדם, אולי שוברים לו כמה עצמות על הדרך, קושרים את הידיים מאחורי הגב לצוואר כך שהאדם לא יכול להתנגד. אגב Hojōjutsu (捕縄術) מוכר גם כ Torinawajutsu (捕縄術)  או Nawajutsu (縄術). אני לא נוהג לשים קישורים לסרטונים שיכולים להיעלם מהרשת אבל במקרה זה תוכלו לצפות בזה, מקסימום תודיעו לי אם וכאשר הקישור לא יהיה עוד רלוונטי. כמו כן אפנה לאתר הזה, תוכלו לראות שאין כאן שום דבר רומנטי, אין עירום או ארוטיות.

אחרי שהשתלטו על אדם ואזקו אותו (בעזרת חבלים כמובן) יש להובילו למעצר או למשפט, זה משהו שלוקח זמן – מספר שעות או ימים. קשרים הדוקים שחונקים את העציר אם רק מנסה לזוז לא מתאימים לעניין זה, יש לקשור בצורה שתאפשר לעציר לשהות בחבלים זמן רב מבלי שיפגע, כל זמן שלא ינסה להתנגד בצורה משמעותית או לברוח, ולכן מדובר בסוג שונה לגמרי של מבנים. בהתאם למעמד האסיר והפשע בו הואשם השתנה מבנה הקשירה, כמו כן באזורים שונים היו מוסכמות שונות.

השיבארי המודרני הושפע מההוג’וג’יטסו, לאור המסורת הארוכה של יפן עם חבלים לא סתם התפתח ביפן, אבל הוא שונה לגמרי. המטרות שלנו הם – לתקשר עם הנקשרת, לגרום לעונג תוך כדי הקשירה, לקשור בצורה ארוטית ויפה שתאפשר משחק – בלי לפגוע בנקשרת. בין אם 5 המבנים הבסיסיים שתיארתי בתחילת דברים הם טכניקות מעודנות של הוג’וג’יטסו או שהם מבנים שונים לגמרי שהתפתחו בנפרד, למשל עממית בתרבות הפטיש – זאת שאלה לחוקרים. כמובן שתמיד ניתן למצוא הקבלות בין המודרני למסורת אבל לדעתי זה לא כל כך משנה. נכון להיום 5 המבנים הבסיסיים הם הבסיס, חלקם עשויים להיחשב כמסורת במובן של שיבארי-קלאסי כלומר מלפני 30 שנה אבל אף אחד לא יטען שהם חלק ממסורת ההוג’וג’יטסו (אלא אם תטענו שקיים קו מקשר בין המסורת – מודרנה – פוסט מודרנה וכדומה).

טכניקות הקשירה להעברת עצירים יכולות לשמש בשיבארי המודרני כנטבח נוסף – על 5 המבנים הבסיסיים, ובתנאי שנהיה מודעים למעשינו ולמשמעות המבנים באספקטים של בטיחות, חנק, עצירת דם, מעיכת עצבים וכדומה. למזלנו קושרים שהכירו את הטכניקות המקוריות עצבו אותם מחדש והתאימו אותם לשיבארי המודרני. מכיוון שסוג הקשירה להעברת עציר השתנתה לפי מעמד העציר, סוג העבירה, וגם אלו השתנו באזורים גיאוגרפיים שונים – קשה להעריך כמה מבנים באמת אנחנו יודעים. אני מניח שחוקרי תרבות יפן שמתמחים באספקטים אלו יוכלו להרחיב את אופקינו.

ללכת בלי ולהרגיש עם

עד לשלב זה אנחנו מדברים על: (1) 5 המבנים הבסיסיים שלצורך הדיון הם אולי מושפעים מהמסורת אבל אינם מסורתיים, (2) מבנים מסורתיים עם או בלי התאמות בטיחותיות. העניין הוא שהאסתטיקה של המבנים המסורתיים השפיעה על המבנים הבסיסיים – מי שמכיר את תרבות יפן ואת האסתטיקה הוויזואלית יוכל למצוא כל מיני סממנים והקבלות. אבל ב”ללכת בלי ולהרגיש עם” אני לא מתכוון לאסתטיקה כללית שנכנסה למבנים בסיסיים אלא לעיטורים וקישוטים שנוספים עליהם. אלו יכולים להיות חד פעמיים והם תוצאה של תחושת הקושר תוך כדי קינבאקו – לצורך זה על הקושר גם להיות מיומן ורגיש, וגם להכיר את האסתטיקה היפנית. אבל נוסף עליהם יש כל מיני מבנים שנועדו להגבלת אסירים שמתלבשים על המבנים הבסיסיים.

לסיכום

אל תתבלבלו מרוב מבנים ואפשרויות בשיבארי / קינבאקו, זה רק נראה הרבה אבל אם תיצמדו, לפחות בשלב זה, לשלושת הסעיפים עליהם פירטתי, תגלו שזה די פשוט.

  1. 5 מבנים בסיסיים עם וריאציות שונות. אל תתנו לווריאציות לבלבל אתכם כי הם סה”כ תוספות או שינויים פשוטים. לא צריך לבחור את המבנה הטוב ביותר או היציב ביותר אלא קודם כל להכיר את הבסיס היטב, ואז להכיר עוד קצת מסביב כדי לאפשר לעצמך לצאת מהדפוסים המקובעים ולאלתר באופן חופשי בהתאם לתחושה בסיטואציה נתונה. כמו כן כדי להכיר את האסתטיקה היפנית באופן כללי ואת ההקבלות בין האסתטיקה למבנים.
  2. הוג’וג’יטסו – חלק מהטכניקות, במיוחד של ריסון לאורך זמן, יכולות לשמש אותנו בזהירות ואולי עם שינויים לצורכי בטיחות.
  3. הלבשת האסתטיקה מהמסורת של ההוג’וג’יטסו על מבנים מסורתיים.