גורמים המשפיעים על ההסתברות לפציעות בסספנשן

<– חזרה למאמרים

על סמך הכמות הבלתי נתפסת של תמונות וסרטוני סספנשן, שעולים לאוויר בקבוצות הקינבאקו השונות, ניתן להעריך שבכל יום נעשה סספנשן במקום כלשהו בעולם. למעט קבוצה ספציפית המוקדשת לתיאורי פציעות ולגביה נרחיב בהמשך, בכל שאר הקבוצות, התגובות לתמונות ולסרטונים מתארות את הנאת הנקשרת ואת יופי הקשירה והתלייה לרבות מחמאות לקושר, אך עדיין לא נתקלתי בתגובות המספרות כי בקשירה התרחשה פציעה. יתכן כי הקשירות בהן התרחשו פציעות לא מפורסמות בקבוצות השונות – סך הכול אנשים מעדיפים להצניע את כישלונותיהם, וגם סביר להניח שאם רוב הפעילות הייתה מסתיימת בפציעות משמעותיות הרי שהיו חדלים המשתתפים ממעשיהם. טענה זאת בלבד ממחישה כי ככל הנראה מדובר בפעילות שניתן לקיים בצורה בטוחה אלא אם קיים פגם כלשהו בשיקול דעתם של המשתתפים או אולי טיוח גורף של פציעות.

הקבוצה Rope Incident Reports באתר fetlife מציגה תחקירי תאונות ופציעות שהתרחשו בשיבארי וסספנשן, בקבוצה יותר מ 3400 חברים מרחבי העולם ומתוארים בה נכון לזמן כתיבת שורות אלו יותר מ 100 פציעות בדרגות חומרה שונות לרבות “כמעט ונפגע”. כמו כן נראה שלזמן זה, בקבוצה זאת המאגר הגדול ביותר שמתאר את הסכנות שבפעילות. סביר להניח שלא כל הפציעות שהתרחשו מפורסמות בקבוצה שכן לא כל אדם מעוניין לספר על מחדליו או כשליו, וגם אם מעוניין בכך – לא כל אחד מעוניין, מסוגל או פנוי להקדיש זמן רב לכתיבת תיאור המקרה, המסקנות, סוג הפציעה, הטיפול, תהליך ההחלמה והתרגום לאנגלית כמובן. באותו אופן סביר להניח שלא כל סספנשן שנעשה מצולם ומועלה לרשת. בעצם קשה לאמוד אם כמות הפציעות הלא מדווחות מקורבות לכמות הסספנשנים שלא הועלו לרשת ולכן קשה לאמוד סטטיסטית את אחוז הפציעות מכלל הפעילויות.

עיון ב 50 מקרים מהשנה האחרונה בקבוצה Rope Incident Reports (8 העמודים מתוך 16) מלמד כי כמות הפגיעות הקשורות ב TK גדולות באופן מובהק משאר הפגיעות וכי אלו הפגיעות הקשות ביותר. כלל סוגי הפגיעות שתוארו הם: צלע אחת שבורה (2%), מעיכת עצב ספנוס אחת בברך (2%), מעיכת עצב רדיאלי בפרק כף היד ממתיחת יד הקשורה באזיק (2%), 2 (4%) מקרי עילפון, 2 (4%) מקרים בהם התנתקה נקודת הסספנשן מהתקרה, 4 (8%) מקרים בהם נפלה נקשרת מהאוויר עקב רשלנות הקושר, 5 (10%)מקרים בהם נקרע חבל במהלך סספנשן ולכן נפלה או כמעט שנפלה נקשרת, 7 (14%) מעיכות ענף של העצב הפמורלי מרתמת אגן, 8 (16%) מעיכות ענף של העצב הפמורלי מפוטומומו, ו 19 (38%) מקרים של מעיכת עצב מסוגים שונים של TK (18 רדיאלי, 1 אולנרי) – מקרים אלו כוללים בחלקם הגבלה בתנועה כאשר ב 2 מקרים מגבלת תנועה בשני הידיים גם יחד.

74% מכלל הפציעות נגרמו עקב לחץ של החבלים על אזורים שונים בגוף, נפילות מסוגים שונים (חבל שנקרע, רשלנות הקושר או כשל בנקודת הסספנשן) מהווים 22% מכלל הפציעות ואיבוד הכרה מהווה 4% בלבד. קשה לדעת איבוד הכרה היא כתוצאה מלחץ החבלים אשר הקשתה על הנשימה או כתוצאה מהתרגשות, חרדה או מסיבות אחרות.

קשה להעריך אם ניתן למנוע פציעות באופן מוחלט, למשל סביר להניח שכל קושר שפוי יתלה מנקודת סספנשן ראויה המקובעת כהלכה, למשל קורה מרכזית או המקובעת לבטון כהלכה, ובכל זאת כשל בנקודת הסספנשן מהווה 2% מכלל הדיווחים. באותו אופן מבנים שתוכננו על ידי מהנדסים ועומדים בתקנים מחמירים קורסים לעיתים. ואף על פי כן, נראה שהמטרידות ביותר הן אותן 74% פציעות שנגרמו עקב לחץ החבלים, ובמיוחד אלו שנגרמו מ TK שהן פציעות והשלכותיהן הן מגבלה בתנועה כאשר עשויים לעבור חודשים עד לריפוי.

כאשר כמה דברים משתלבים להם יחדיו

לטעמי כמות הפציעות הקשור בלחץ החבלים ובמיוחד ב TK גדול משאר סוגי הפציעות כתוצאה מהשתלבות של כמה דברים ולגביהם אפרט. קשה להעריך את ההשפעה של כל אלמנט בנפרד וסביר להניח שככל שננטרל יותר אלמנטים כך נוכל להקטין את כמות הפציעות.

חובבי קשירות רבים ממהרים לבצע סספנשן ללא הכשרה מתאימה
מתחילים וחובבנים ממהרים לבצע סספנשן בדרך כלל עקב תפיסה מוטעית לפיה סספנשן הוא שיא הקינבאקו המלמד על כישורי הקושר ושיא הספייס של הנקשרת. האמת היא שקושר המסוגל להכניס נקשרת לספייס בקשירת קרקע אינו זקוק לסספנשן, ואם בוחר להשתמש בו נועד הדבר על מנת להעצים את אינטנסיביות חווית הקשירה אך אינו תחליף לקשירת קרקע נאותה. פרשנות מוטעית של קינבאקו כסספנשן או ככזה שסספנשן הוא עיקרו, היא זאת שככל הנראה גורמת לאנשים רבים להתמקד בסספנשן ולא באספקטים אחרים. הייתי מקצין ואומר שחוסר היכולת לתקשר ולהגיע אל ליבה של הנקשרת בקשירת קרקע – דבר שיש ללמוד לעשות ואינו טבעי או אינטואיטיבי כלל ועיקר, גורמת לרבים לבצע סספנשן על מנת לנסות ולהעניק לנקשרת חוויה שונה וייחודית כך שאולי זאת תדבר אל ליבה. אמנם סספנשן הוא רק חלק קטן מהקינבאקו אבל סספנשן הוא זה שמצטלם יפה והאנשים הרגילים שלא עושים קינבאקו בדרך כלל מעריכים יותר סספנשן מאשר קשירת קרקע למרות שאינם מסוגלים להבדיל בין סספנשן איכותי לאיזו שהיא תלייה שנעשית ללא טעם, וזהו לא המקום לפרט מה הוא טעם טוב בקינבאקו.

חוסר הבנת משמעות הסספנשן בקינבאקו ושאיפה לאקרובטיקה והופעות קרקס
פעמים רבות אני נתקל בקושרים שמחפשים נקשרת “גמישה וקלה” על מנת שיוכלו לבצע עמה סספנשנים אקרובטים ו”הופעות קרקס” כדוגמת הופעות רבות הנפוצות ברשת, אפילו שמעתי ממספר נקשרות טענות כגון “אני ספורטאית גמישה וקלה ולכן אני הנקשרת המושלמת”. אלו מייצגים תפיסת עולם מוטעית לפיה סספנשן הוא אקרובטיקה. תפיסת עולם זאת היא שגוייה מייסודה כאשר קושר ראוי יודע להתאים את סוג הקינבאקו ליכולותיה של כל נקשרת ולמנף יכולות אלו להעמקת החוויה.

סאדיזם, מזוכיזם, וכל מה שמשתמע מאלו
לעיתים נעשה שימוש בחבלים, לרבות בסספנשן, לצורך הענקת כאב או לסיפוק צרכים מזוכיסטיים. למען האמת האינטנסיביות שבסספנשן עונה על כל אלו אך במקרים בהם מונעים הצדדים בעיקר מתוך צרכים אלו, קיימת נטייה לבצע סספנשנים קשים יותר ולהישאר בסספנשן עד לקצה גבול היכולת בנוסף לאלמנטים סאדו-מאזוכיסטיים נוספים כגון הצלפות תוך כדי סספנשן המעלים את הסיכון לפציעה.

נקשרות ונקשרים שקופצים מהר מידי למים עמוקים מידי
כמו בכל דבר בחיים אנחנו צריכים לתת לעצמנו את הזמן להכיר את הגוף שלנו, את מגבלותיו, להתרגל. למשל אם היה הקורא הממוצע מחליט לרוץ מרתון היה מבין מיד שעליו להתכונן באופן הדרגתי למרתון ארוך ומתיש. עובדה שכל שנה אנחנו שומעים על אנשים שהתייבשו, התעלפו או לקו באירוע לבבי תוך כדי מרתונים.

סספנשן דורש הכנה מסודרת מצד הקושר, ובהתאם לרמת הסיכון בסספנשן לעיתים גם מצד הנקשרת. על הקושרים להכין עצמם בצורה הדרגתית לסוג כזה של פעילות ועל הנקשרים, למרות התלהבותם מהאפשריות להיות תלויים באוויר: להכיר תחילה את גופם ולהבין כיצד הם מגיבים בסיטואציות של הגבלת תנועה, בתנוחות לא נוחות ואפילו כואבות, להבין האם קיימת אצלם רגישות ספציפית ולהכיר ולהבדיל בין תחושות שלא מלמדות על פגיעה לעומת אלו המלמדות על פגיעה בהתהוות. למען האמת יש סוגי סספנשן המתאימים יותר למתחילים לעומת סוגי סספנשן המתאימים ליותר מנוסים. המתחילים חסרי הניסיון לא יודעים להבדיל בניהם. מכיוון שבדרך כלל, מסיבות שיפורטו בהמשך, מעדיפים הצדדים לבצע בתור התחלה את הסספנשן המסוכן ביותר Gyaku-ebi-zuri מ TK שאינה מתאימה לסוג זה של סספנשן – עולה הסיכון לפציעות.

אורך הסספנשן
חומרת הפגיעה היא פונקציה של זמן החשיפה ועוצמתה, ככל שמתארך זמן החשיפה מחמירה הפגיעה. סספנשן סטטי לא אמור להימשך יותר ממספר דקות בכפוף לסוג הסספנשן. קושרים ונקשרים, במיוחד מתחילים, לא יודעים להבדיל בין סוגים של סספנשן המאפשרים סטטיות לזמן מה לעומת סוגים שדורשים שינויים מהירים במיוחד. עובדה זאת גם כן מעלה את הסיכון לפציעות.

הכרת הפציעות האופייניות לפעילות
במקרים רבים גם הקושרים וגם הנקשרים לא מודעים בעצמם לפציעות האופייניות לפעילות ומופתעים כשאלו מתרחשות.

יכולות אישיות של נקשרות ונקשרים
אנשים שונים מגיבים שונה לאותם הדברים. למשל מסת שריר, גמישות, חוזק עצמות, עצבים חשופים או שקועים ועוד. קל לנו יותר להכיל כלל אחד על כל בני האדם ולטעון שכל זמן שהבריאות תקינה באופן כללי, מה שלא פצע נקשרת אחת לא יפצע נקשרת אחרת וכדומה. המציאות היא שלאנשים נתונים טבעיים ויכולות נרכשות. לכן לעיתים בסספשן, אנשים מסוימים לא יפצעו עקב TK עם מתחים לא מאוזנים או שלא מתאימה לסספנשן הספציפי לעומת אחרים.

איכות והתאמת ה TK ולימודי קשירות דרך סרטוני וידאו
TK הוא אחד המבנים האייקונים ביותר המזוהים עם שיבארי וקינבאקו. סספנשן בדרך כלל נעשה מ TK ולכן כולם גם רוצים וגם צריכים ללמודTK . TK הוא שם כללי של מבנים בהם הידיים קשורות בדרך כלל מאחורי הגב והחבלים מלופפים בדרך כלל סביב החזה והזרועות (בניגוד לרתמת חזה בה הזרועות משוחררות). דוגמה ל TK. בקינבאקו TK נועד לתקשר עם הנקשרת ולהכניס אותה לספייס תוך כדי הגבלת תנועתה וערעור יציבתה, למשל https://vimeo.com/196122712 (בניגוד למסורת ההוג’ו בה נועד להגביל תנועה לאורך זמן). יש TK שממלאות תפקיד פונקציונלי למשל הגבלת תנועה ויש TK מקושטות שנועדו גם להעצים את יופייה של הנקשרת ואת יופיים של החבלים. לא כל TK מתאימה לסספנשן ולא כל סספנשן ניתן לבצע בצורה מוצלחת מכל סוג של TK, לעיתים רבות יש להתאים את ה TK לסוג הסספנשן כך שעומסים יתפזרו בצורה שווה יותר על פני גופה של הנקשרת.

בגלל ש TK הוא המבנה הנפוץ ביותר הרשת מלאה במדריכים וירטואליים המדגימים TK מסוג זה או אחר. גם אם המדריך הוירטואלי איכותי ישנם דברים שלא ניתן להעביר בצורה נאותה בדרך וירטואלית באופן אובייקטיבי, לכן גם אנשים מאוד חכמים וכישרוניים, שמגיעים לקינבאקו וסספנשן מהכוונות הטובות ביותר, מפרשים דברים רבים באופן שגוי. למשל איזון המתחים בצורה הולמת, מיקום הרצועות, הזזת הרצועות ממקומן בזמן הקאנוקי או/ו קאנוקי שלא מקיים את תפקידו הפונקציונאלי או/ו שלוחץ על מקלעת הזרוע, בעיות עם איזון המתחים בין הרצועות, מתחים הדוקים מידי ברצועות שגם עוצרים את הדם – גם לא מאפשרים הזזת הרצועות ממקומן במקרה הצורך – וגם מגבירים את הסיכון לשטפי דם פנימיים, פרשנות מוטעית של דקורציה כמבנית ולכן נטייה למתחים לא נכונים, נטייה לפרש אנרגיה ותקשורת כאלימות וכוח, ועוד.

בעבודת קרקע בדרך כלל אין לאלו משמעות קטסטרופלית אך העומסים בסספנשן דורשים שלמות מבנית עם תמיכות נכונות, לכן TK שלא גרם לנזק בעבודת קרקע יכול בהחלט לגרום לנזק משמעותי בסספנשן.

רמות סיכון של סוגי הסספנשן השונים
האייקון הנפוץ ביותר, האופייני ביותר לשיבארי הוא בחורה תלויה באוויר ב TK, רגליה משוכות כלפי מעלה מהקרסוליים כאשר מה TK מחובר חבל נוסף המחזיק את פלג גופה העליון גבוה מאנכי לרצפה כך שנוצר קימור קשתי בגב התחתון. סוג סספנשן זה נקרא Gyaku-ebi-zuri — 逆海老吊り, דוגמה: http://tokyobound.com/blog/wp-content/uploads/2009/08/gyaku-ebi.gif

כולם עושים את זה או שרוצים לעשות את זה, כולם רואים בזה אייקון, כולם רוצים ללמוד לעשות את זה או מלמדים את זה, ובסופו של דבר חובבנים ממהרים לעשות וללמד את זה. הבעיה היא שסוג זה של סספנשן אינו מיועד לחובבנים.

Gyaku-ebi-zuri הוא הסספנשן עם רמת הסיכון הגבוהה ביותר בהשוואה לשאר סוגי הסספנשן, הן לעצבים הרדיאליים בזרועות והן לגב תחתון. לא רק שזה הוא הסספנשן עם רמת הסיכון הגבוהה ביותר, הפציעות שעלולות להתרחש בסוג סספנשן זה הן קשות יותר משמעותית מפציעות אחרות ולעיתים נדרשים חודשים לריפוי. סטיב אוזדה שזכיתי ללמוד אצלו מספר שהיום הוא נמנע מלבצע Gyaku-ebi-zuri עקב רמת הסיכון הגבוהה. מניסיוני אני יכול לספר שכל פעם שביצעתי Gyaku-ebi-zuri דיווחו הנקשרות שידיהן נרדמות מהר יותר מאשר בתנוחות אחרות ועל כאבים בגב תחתון תוך כדי הסספנשן או מיד אחריו. נוסף על כך למיטב זכרוני, כמעט כל (אם לא כל) הפציעות מסוג מעכת העצב הרדיאלי עליהן דווח התרחשו תוך כדי Gyaku-ebi-zuri.

שיטת הניסוי והטעיה
במקרים רבים מדריכי קשירות מנוסים שמבינים את הדברים לעומקם אינם נגישים לקהל הרחב, בין אם בעקבות מרחק מקום המגורים, בין אם עקב המחיר הגבוהה של שיעורי קינבאקו המקובל בעולם, או מכל סיבה אחרת. נוסף על כך בדרך כלל מדריכים מנוסים מסרבים ללמד קושרים מתחילים סוגים של סספנשן שלדעתם עדיין אינם מוכנים אליהם. בעקבות כל אלו קושרים רבים מתנסים בפעמים הראשונות בעצמם, בין אם בחברת חובבי קשירות נוספים ובין אם לאו, אך בהיעדר הדרכה מקצועית ומסודרת.

מדריכים חובבנים
בסופו של דבר כל אדם שמצליח לבצע סספנשן מוכתר על ידי סביבתו כסוג של מומחה, מוכר כאדם מנוסה, וחובבי קשירות נוספים המעוניינים להימנע משיטת הניסוי והתעיה מבקשים את עזרתו. לעיתים רבות מתנערים אותם אנשים מתווית המומחה שהודבקה להם, שומרים על צניעות וענווה, מסבירים שאינם מומחים ושרק יכולים לשתף ידע המבוסס על ניסיונם האישי ומסרבים ללמד דברים שלדעתם עשויים לסכן אנשים אחרים מתוך תחושת אחריות. במקרים אחרים שמחים אותם קושרים להיות מוצגים או/ו להציע עצמם כמומחים, שמחים ללמד, ובכך מלמדים אנשים רבים טעויות או/ו אי דיוקים משמעותיים. המשך שרשרת המזון היא שתלמיד של מדריך שכזה הופך בעצמו למדריך ומלמד אנשים נוספים טעויות ואי דיוקים רבים, וכך הלאה.

רגישות הידיים לעומת איברים גוף אחרים
המציאות היא שהידיים רגישות ופגיעות יותר משאר אברי הגוף. על הרגליים אנחנו עומדים זמן ניכר משעות היום ולכן העצמות בהן חזקות יותר, השרירים מפותחים יותר והעצבים מוגנים יותר. למשל, עדיין לא נתקלתי בדיווח על מעיכה מלאה של העצב הפמוראלי אלא על מעיכות של ענפים מתוך העצב הראשי כך הפציעות התבטאו באבדן תחושה זמני שבדרך כלל חלף לאחר מספר שעות או ימים. לעומת הרגליים, רוב הפציעות המאפיינות מעיכת עצבים בזרועות מאופיינות באבדן תנועה ועוברים חודשים עד לריפוי.

נוסף על כך , פגיעה קלה ברגל וגם אם מדובר באבדן תנועה חלקי, עדיין מאפשרת לאדם הממוצע להמשיך ולתפקד באופן די רגיל בחיי היום יום לעומת פגיעה קלה ביד המובילה לאבדן של תפקודים יום יומיים.

כמות הפציעות בהשוואה לתדירות השימוש
בסספנשן באמצעות חבלים קיים לחץ על אברים שונים בגוף. נראה שרוב הפציעות הן תוצאה של לחץ שלא פוזר כראוי, עקב רגישות ספציפית או מיקום שגוי. מעיכת עצבים בזרועות מהווה 38% מכלל הפציעות שדווחו בעוד שמעיכות העצב הפמורלי ברגליים מהוות 30% מכלל הדיווחים (פוטומומו או רתמת אגן). המשותף לשני המקרים הוא שרתמות אלו מהוות נקודת סספנשן ראשית הנושאת את כל או רוב משקל הגוף. השונה בניהם הוא שפגיעות בידיים בדרך כלל קשות הרבה יותר מפגיעות ברגליים, זמן הריפוי בפגיעות בידיים ארוך יותר והגבלת התנועה בידיים פוגעת בתפקוד היום יומי בצורה משמעותית.

באסכולות הקינבאקו השונות מקובל שברוב מוחלט של סספנשנים יש סוג כלשהו של TK ולכן הגיוני ש TK מככב בראש טבלת הפציעות. רתמת חזה לצורך סספנשן נפוצה פחות בקינבאקו ויותר באסכולות מערביות. לחץ של רתמת חזה בדרך כלל מקשה על הנשימה עובדה שיש בה בכדי להסביר 4% עילפון (למרות שעילפון יכול להיות מוסבר גם על ידי סיבות אחרות) כשמיקום לא נכון של רתמת החזה או תזוזה שלה תוך כדי סספנשן עלולה ללחוץ על הצלעות התחתונות שאינן מחוברות לעצם הסטרנום (צלעות תלויות/מרחפות), עובדה המסבירה 2% צלעות שבורות. בכל מקרה עילפון או צלע שבורה אינן פציעות רציניות במידה ואינן מסתבכות.

אחרי TK נחשב פוטומומו כאייקון עובדה המסבירה 16% פציעות. רתמת אגן אמנם מקובלת באסכולות הקינבאקו השונות אך פעמים רבות מיושמת כנקודת תמיכה נוספת ולא לתמיכה מרכזית, ולכן, למרות שהיא די נפוצה ומיושמת פעמים רבות יחד עם TK ב Gyaku-ebi-zuri, 14% פציעות ככל הנראה מלמדים על כמות הפעמים בהם מיושמת רתמת האגן כנקודת סספנשן מרכזית.

על פגיעה של העצב ספנוס דווח פעם אחת בלבד, בתמונה המקושרת לדיווח נראה סספנשן מוזר שאינו מקובל באסכולות הקינבאקו עובדה העולה בקנה אחד עם תדירותה הנמוכה. כנ”ל סספנשן או עומס משמעותי על פרקי הידיים לגביהם דווחה רק פציעה אחת. נפילה של נקשרת באשמת הקושר (8%) מיוחסות לטכניקה לקויה למעט טעות אנוש שיכולה להתרחש. בכל אופן באסכולות הקינבאקו השונות יש מקדמי ביטחון שנועדו למנוע פגיעה במקרה של טעות אנוש מסוג זה, וככל הנראה הקושרים, או שלא הכירו מנגנוני בטיחות אלו, או שהתרשלו. כל שאר הפציעות מיוחסות לחבלים שנקרעו ונקודות סספנשן שהתנתקו ממקומן.

סיכום

נראה ששילוב של דברים מעלים את ההסתברות לפציעות: חוסר הבנת הקינבאקו והשאיפה לבצע סספנשן כמה שיותר מהר הן מצד הקושרים והן מצד הנקשרים, ההתמקדות בסספנשן כמרכיב עיקרי בקינבאקו עם שאיפה לפעלולי אקרובטיקה וגמישות באוויר, אי הכרת הפציעות האופייניות ואיכות ירודה של TK עקב לימוד שהוא בעיקרו מסרטונים ברשת או/ו ממדריכים שלא מבינים בעצמם את העקרונות החשובים ולכן למשל אי התאמת ה TK לסוג הסספנשן, לימוד בשיטת הניסוי והתעיה או ממדריכים שלמדו כך בעצמם, היעדר הכנה מתאימה לסוג הפעילות מצד קושרים ונקשרים ובמיוחד לגבי סספנשן עם סיכון גבוה, התארכות זמן הסספנשן ושימוש בסספנשן עצמו כאלמנט סאדו-מזוכיסטי, הבנה לקויה של יכולות אישיות, רגישות הידיים והזרועות וחומרת הפגיעות בידיים ובזרועות, זמן הריפוי הארוך, הפגיעה בתפקוד היום יומי עקב פגיעות אלו ותדירות השימוש ב TK.

בעצם רק סטטיסטיקה של כמות הסספנשנים מול כמות הפציעות אצל קושרים ונקשרים לגביהם כל הגורמים שתוארו אינם תקיפים, ובהנחה ולא קיימים גורמים נוספים, תוכל ללמד אותנו לגבי פציעות בלתי נמנעות שהן תוצאה של לחץ החבלים. מאגר משמעותי שכזה אינו קיים ולא ברור כמה ואיזה קושרים מבינים את הדברים כהלכה. נוסף על כך מתיאורי הפציעות שנכנסו למדגם לעיתים קשה להסיק אם כשלו הקושרים, הנקשרים, או שניהם יחדיו בחלק מהסעיפים שהוזכרו (בחלקם כשלו בוודאות).

לסיכום זה לא נכנסו סיבות נוספות מהם בחרתי להתעלם, למשל סספנשן במקום חשוך ובמוסיקה רועשת (למשל מועדון), שימוש בסמים ואלכוהול סמוך לביצוע הסספנשן וכדומה.

ובכל זאת מהניסיון שלי ושל קולגות נראה כי פציעות בכלל ופציעות הקשורות ב TK בפרט נדירות במיוחד כאשר לפחות חלק מהסעיפים שנדונו קיבלו יחס הולם והסיבות לכך מגוונות. למשל גם אם המתחים ב TK לא אוזנו כהלכה שונה אפקט הפציעה בין נקשרת עם עצבים חשופים לעומת נקשרת עם שרירים מאסיביים ועצבים שקועים, גם אם נקשרת עדיין לא מכירה את גופה ואת התסמינים המלמדים על פציעה בהתהוות שונה התייחסותו של קושר מתחיל לסספנשן עם סיכון גבוה לעומת התייחסותו של קושר מנוסה שמבין את הסעיפים שנדונו לעומקם. בכך אני טוען שלמרות הבנה חלקית בסעיפים שנדונו, לפחות מהיכרותי האישית הפציעות נדירות. לטענתי הכנה מתאימה – גם אם לא אופטימלית, הקטנת זמן הסספנשן והגדלתו בהדרגה, הכרת הפציעות האופייניות, תקשורת שוטפת ורגישה עם הנקשרת תוך כדי הסספנשן – תורמים משמעותית להקטנת ההסתברות לפציעות. לאור אופי הפעילות סיכוי לפציעה קיים גם לגבי קושרים ונקשרים שמבינים לעומק את כל הסעיפים שפורטו אך סביר להניח כי יהיו אלו נדירות לעומת השאר.

<– חזרה למאמרים

כתיבת תגובה