ריקוד של מגע

שלום כולם, לקחתי שיעור אישי ראשון עם קינבאקו סמנאווה אחרי בערך חצי שנה בה ניסיתי ללמוד כל מה שאפשר מכל מי שאפשר, כולל סרטוני וידאו, אנשים שפגשתי וכדומה. על תחושותי כאדם וכקושר, על כל מה שהפקתי מהשיעור הזה, לא רק ברמת העיסוק בחבלים אלא בכלל – אכתוב בפוסט נפרד. בפוסט זה אני רוצה להציג את הדברים שכתבה הנקשרת שהגיעה ביחד איתי לשיעור.

קינבאקו

קינבאקו הוא ריקוד כזה של הולכה והובלה,
ריקוד של מגע עם החבלים,
של הכנעה וכניעה,
כמו טנגו,

אם לא תשחררי את הגוף, את המיינד,
לא תגיעי לשום מקום,
את פלסטלינה שלו,
הוא לוקח,

בשניה הראשונה אני עם ראש מורם,
צוחקת, עושה קצת צרות,
אני עדיין בתודעה, עדיין יש מלא מחשבות בראשי.

הוא נעמד קצת לצידי וקצת מאחורי,
מגע ידיים מרפרף,
כל נגיעה גורמת לי להוריד הילוך עוד קצת.

בניגוד לשיבארי שהוא מאוד טכני,
קינבאקו הוא ריקוד,
מכניע וחושני,
טנגו של קושר ונקשרת.

עוד נגיעה… אני כבר לא מנסה להבין מאיפה יגיע החבל,
זה לא משנה,
אני זזה איתו לאן שהוא מכווין אותי במגע.

ופתאום אני בין זרועותיו,
יד נמשכת למטה
ואני תלויה בו,
יש עלי חבל,
אני מונעת,
מובלת
על ידי תנועות הגוף שלו,
המח כבר לא מנסה לחשוב,
המוח מתרוקן עם עוד מגע,
עם עוד תזוזה במרחב,

המוח מתרוקן
ואני כבר עם הרגליים מונפות למעלה,
הידיים קשורות לרגליים,
ממש כאילו הייתי חזרזירה.

מוכנעת,
שוכבת שם,
מבושלת… “